זהו, נחתנו. חזרנו לשגרה. נכון, השגרה מבורכת. הילדים חזרו לבית הספר, לגנים, לחיידרים, לסמינרים.

אנחנו חזרנו, לעבודה, למטלות הבית השונות ובהחלט המבורכות.

נכון, השגרה מבורכת. ובכל זאת, רק לפני רגע דמענו לתוך מחזור התפילות. רק לפני רגע שמענו את קולו של החזן מרטיט עם ונתנה תוקף, רק לפני רגע שמענו תקיעת שופר, רק לפני רגע, סיימנו את הצום, ישבנו בסוכה.

כן, היה קשה להסיר את הקישוטים, לקפל את הסדינים הלבנים ולאחסן אותם לשנה הבאה. היה קשה לראות את הסכך נאסף ונארז. היה קשה לראות את המרפסת או החצר שרק לפני שבוע היוו את מרכז החיים – ריקים פתאום.

ואנחנו רוצים לארוז את כל ההתעלות הזו. לקחת אותה איתנו צידה לדרך…

כל אחד ואחת מאיתנו ודאי קיבלו על עצמם קבלות שונות. אולי עוד תפילה, עוד פרק תהילים, יותר כוונה בברכת המזון, אולי קצת פחות לשון הרע, קצת פחות ביקורת ויותר קבלה והכלה.

כל אחד במקומו כל אחד ויכולותיו.

השבוע, ביום ראשון פתחתי את התוכנית שלי "עניין משפחתי" בקטעי קריאה מתוך כתבה שהופיעה בעיתון בקהילה. הרב יעקב פרידמן התלווה אל הגראי"ל שטיינמן ליום אחד. החל מהשעה 4:30 בבוקר ועד השעה 20:00 בערב. הוא שהה עימו בתפילות, בסליחות, בלימוד התורה ובקבלת הקהל החל משלוחי דרבנן ועד לילדים בחיידר שבאו להתברך מפיו.

פעמים רבות מופיע הביטוי 'מסמך מרטיט' על כתבות שונות. אך הפעם היה זה מסמך מרטיט ממש. קראתי את הכתבה יותר מפעם. אודה ולא אבוש, בכיתי. זה היה שיעור מוסר. אחד מהשיעורים הכי חזקים ואולי החזק שבהם ששמעתי בימי חיי.

נכון, אף אחד לא דורש מאיתנו לשבת על כסא שנבנה מארגז תפוזים לפני 60 שנה. נכון, אף אחד לא דורש איתנו להסתפק במעט דייסה לארוחת בוקר, מעט תפו"א וגזר בצהריים ובערב מעט מיץ.

אף אחד לא דורש מאיתנו להסתפק בשעה עד שעתיים שינה בלילה. אף אחד לא מצפה מאיתנו לחיות באותה סגפנות ופרישות מהעולם הזה כפי שחי הרב שטיינמן.

אבל, והאבל הוא גדול. כן, כן דורשים מאיתנו. דורשים מאיתנו להבין שאם זכינו ובדור שלנו חי יהודי כמו הרב שטיינמן, אז זה מחייב אותנו.

זה מחייב אותנו לזכור בכל פעם כשאנחנו שותים כוס קפה – לדעת שהרב שטיינמן כבר 80 שנה לא שותה קפה. ולא כי זה לא בריא – כי זה מותרות!

ובכל פעם שאנחנו אוכלים עוגה לזכור שהרב שטיינמן לא הזדמנה לידו מעולם ברכת על המחיה. ולמה? כי הוא חושש מספק ברכת המזון בשל קביעת סעודה.

ובכל פעם שאנחנו מתלוננים שהבית קטן ואולי צריך לשפץ או לפחות להחליף את הרהיטים לזכור, שמיטתו של הרב שטיינמן היא אותה מיטה שקיבל מהסוכנות לפני 60 שנה. לזכור שהרהיטים שלו הם נוסח מעברה, המטבח הותקן בהשראת בקתותיה של קוברין ובמטבח קומץ כלים מפלסטיק וקירות מקולפים..

נכון, הרב שטיינמן ביכולת המופלאה שלו להבין בנבכי נפשו של האדם יודע גם לומר לאברך שבא אליו לשאול לגבי דירת שלושה חדרים במקום מסויים שם גרים קרובי משפחתו או ארבעה במקום אחר והרב שואל אותו ומה אישתך רוצה? ולפי החיוך של האברך הרב כבר מבין ויודע שלאנשים אחרים דירה נאה מרחיבה..

והוא פונה לאותו אברך ואומר לו, תשמח אותה. תקנה לה דירה גדולה..

אבל הוא די לו בביתו הקטן שהטיח בו מתקלף והכסא עליו הוא יושב הוא עצמו בנה אותו לפני 60 שנה מארגז של תפוזים..

ולנו לא נותר אלא להתפלל שהקב"ה יאריך ימיו ושנותיו – כי דור מפונק אנחנו. דור שחייב תזכורת תמידית בדמותו העלאית של הגראי"ל שטיינמן

שנה טובה

וחורף בריא וקל

רחל